חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965

חוק התכנון והבנייה קובע מי מחליט מה מותר לבנות, איפה ובאיזה היקף. כל תב"ע, כל היתר בנייה, כל התנגדות וכל היטל השבחה יושבים עליו. להלן הסעיפים המרכזיים, לפי מספריהם בנוסח הרשמי.

מוסדות התכנון - סעיפים 2, 7 ו-17

החוק מקים היררכיה של מוסדות: המועצה הארצית לתכנון ולבנייה (סעיף 2), הוועדות המחוזיות (סעיף 7) והוועדות המקומיות (סעיף 17). סעיפים 12 ו-13 מגדירים את מרחבי התכנון המחוזי והמקומי.

לצדם פועלת ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה, המוסדרת בסעיפים 12ו עד 12ח.

ראו: ועדה מקומית, מחוזית וארצית.

תכניות וסמכויות - סעיפים 61א ו-62

סעיף 61א קובע אילו תכניות הן בסמכות הוועדה המקומית, וסעיף 62 אילו בסמכות הוועדה המחוזית. חלוקת הסמכויות הזו היא שקובעת את מסלול התכנית ואת לוח הזמנים שלה.

תכנית מאושרת היא מסמך סטטוטורי: היא קובעת ייעוד, זכויות בנייה, גובה, צפיפות וקווי בניין.

ראו: תב"ע.

היתרים, הקלות ושימוש חורג - סעיפים 145 עד 151

סעיף 145 מונה את העבודות הטעונות היתר. סעיף 146 עוסק בשימוש חורג וסעיף 147 בהקלות. סעיף 149 קובע את התנאים המוקדמים למתן היתר לשימוש חורג או הקלה – ובהם חובת הפרסום והזכות להגיש התנגדות.

סעיף 151 מגדיר מהי סטיה ניכרת מתכנית, שאותה אין לאשר בדרך של הקלה.

ראו: היתרי בנייה ותכנון – המדריך המלא.