חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965
חוק התכנון והבנייה קובע מי מחליט מה מותר לבנות, איפה, ובאיזה היקף. כל תב"ע, כל היתר בנייה, כל התנגדות וכל היטל השבחה – כולם יושבים עליו.
מוסדות התכנון
החוק מקים היררכיה של מוסדות: המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, הוועדות המחוזיות, והוועדות המקומיות. לכל דרג סמכויות משלו, ותכנית מתקדמת בדרך כלל מלמטה למעלה – או שמוסמכת להיות מאושרת בוועדה המקומית עצמה, כשהחוק מתיר זאת.
תכניות
החוק מסדיר את סוגי התכניות ואת מעמדן – מתכנית מתאר ארצית ועד תכנית מפורטת החלה על מגרש בודד. תכנית מאושרת היא מסמך סטטוטורי: היא קובעת ייעוד, זכויות בנייה, גובה, צפיפות וקווי בניין.
ראו: תב"ע.
היתרי בנייה, הקלות ושימוש חורג
בנייה טעונה היתר. כשמבקשים לחרוג ממה שהתכנית מתירה, החוק מגדיר שני מסלולים – הקלה ושימוש חורג – הכרוכים בפרסום ובזכות להתנגד.
התוספת השלישית - היטל השבחה
התוספת השלישית לחוק היא מקור החיוב בהיטל השבחה: חצי מעליית השווי שנוצרה בעקבות תכנית, הקלה או שימוש חורג, המשולמת לוועדה המקומית במימוש הזכויות.
ראו: היטל השבחה.
התחדשות עירונית
תיקוני חקיקה בחוק זה הם שיצרו את מסלולי ההתחדשות העירונית הפרטנית בסמכות הוועדה המקומית – המסגרת המוכרת כ"חלופת שקד", שנועדה להחליף את תמ"א 38.
ראו: חלופת שקד.
העמוד נועד למסור מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי, שמאי או מיסויי. לכל מקרה נסיבות משלו.